1הלואי ומתנו. פירוש לא לשון אילו כמו לו יש חרב בידי, לו חכמו. ומפני שפירוש הלואי, כמו מי יתן שהוא דבוק עם וי"ו אחריו, כמו מי יתן והיה לבבם, לכן הוצרך להוסיף וי"ו ומתנו, שהוא כמו מי יתן ומתנו:2ושוב ואתם. תקן בזה שלא תאמר שני דברים הם אלא האחד נמשך מחבירו, כלומר שאם לא תמרדו בהקב"ה שוב אין אתם צריכין ליראות:3כלחם. כאלו אמר כלחמנו הם:4מגינם. מפני שהמגן לאדם עושה לו צל נקרא המגן צל:5יהושע וכלב. לא את משה ואת אהרן, כי הם לא דברו כלום:6הענן ירד שם. לקבל חצים ובליסטריאות, רצונו לתרץ הרי כבוד ה' שוכן עליהם תמיד על הכפרת בין הכרובים:7עד היכן. לא עד איזה מקום כפי' אנה בכל מקום:8כתרגומו לשון תרוכין. היינו הכרתה מן העולם ולא לשון ירושה, וכן פי' למטה מזה:9וא"ת מה אעשה וכו'. דאל"כ מה עניין זה לכאן, וכי תנאי עשה עמו שאם יניחנו להמיתם יעשנו לגוי גודל. ויש מקשים גבי עגל בפ' כי תשא כתיב נמי ואעשה אותך לגוי גדול ופי' שם אם כסא של ג' רגלים וכו'. וי"ל דהכא קשה לרש"י למה כתיב עצום ממנו, אלא כדי לסלק טענת של כסא של ג' רגלים, כלומר של זרעך יהיה כסא של ד' רגלים כיון שאתה מזרע האבות יהיה להם ג' רגלים וזכותך יהיה רגל ד'. א"נ ממנו שב אל אברהם שהוא תחילת היחס ואז יהיה לזרעך ד' רגלים, אבל לעיל לא כתיב ממנו דמשמע דתחילת יחוס יתחיל ממרע"ה, כלומר שיקראו בני משה ולא בני אברהם יצחק ויעקב, לזה אמר אם כסא של שלשה רגלים וכו' ודו"ק היטב כי בזה יתורצו כמה קושיות: ד"ד ואני אומר מי שהקשה זאת לא מחכמה שאל את זאת, דבפ' כי תשא לא הוזכר שם אלא זכות אבות כמ"ש רש"י שם ואם אינן נגאלין בזכותן מה אתה אומר ואעשה אותך, אם כסא כו'. אבל כאן לא מיירי מזכות אלא משבועת האבות כמ"ש רש"י, וא"ת מה אעשה לשבועת האבות, לזה אמר שפיר ואעשך לגוי גדול שאתה מזרעם ותתקיים השבועה: ואין שייך כלל אם כסא כו' כנ"ל ברור:10אשר תהרגם. לא ישמעו את אשר העליתם כמובן מפשוטו של קרא אלא שישמעו ההריגה, ומלת כי פה הוא במקום אשר, כאלו אמר ושמעו המצריים אשר העלית בכחך את העם הזה מקרבו וראו החיבה הגדולה שאי אפשרית להתבטל, לא יאמרו שחטאו רק מבלתי יכולת וכו':11פתאום. נח"י וקשה דבפ' ויחי כתיב כי באפם הרגו איש פרש"י אלו חמור ואנשי שכם ואינן חשובין אלא כאיש אחד. וע"ק מ"ש ומתוך כך יאמרו הגוים דמשמע דוקא כשימותו פתאום אז יאמרו הגוים וכשלא ימותו פתאום לא יאמרו הגוים מ"ש. ונראה דחדא מתרצא בחברתה, דבפ' ויחי אין נפקותא אם הרגו פתאום או במתון לכן הוכרח לפרש שלא היו אנשי שכם נחשבים רק כאיש אחד אבל הכא שרצה לסיים שמתוך כך יאמרו הגוים, בשלמא אם ימותו פתאום שלא כדרך הארץ אז ידעו שיד ה' היתה בם אבל אם ימותו אחד אחד אז יש לתלות שמתים בטבע ולא יאמרו הגוים. תדע שהרי אחרי התפלה אמר הקב"ה סלחתי כדברך והלא מתו אחד אחד ולא אמרו כלום:12שם דבר הוא. ולא פועל לנקבה אבל חסר למ"ד כאלו אמר יכולת להשם:13לעשות דבורך. שלא בקש ממנו חדשות רק לקיים מאמרו, וזהו כאשר דברת:14לשבים. וא"ת והרי פסוק זה גם כן כתיב בפ' כי תשא ושם פרש"י כל הפסוק. וי"ל דהא דפי' כאן לבד על ונקה רק כדי שלא תקשי לרש"י מה שפי' לעיל ארך אפים לצדיקים ולרשעים והרי כתיב ונקה פי' לצדיקים ולא ינקה פי' לרשעים, לכך פירש"י ונקה לשבים ולא ינקה לשאינם שבים:15פן יאמרו. לא בשביל דבריך שאתה מתפלל בעדם ואמרת סלח נא וגו' דאל"כ מאי כדברך, בסלחתי סגי:16שאני חי וכו'. בי"ס גורסין חי אני ל' שבועה, כשם שאני חי וכבודי מלא כל הארץ כך אקיים להם כי כל האנשים וגו', ואין גורסין אח"כ אם יראו את הארץ וכבודי ימלא את כל הארץ שלא יתחלל שמי במגפה וכו', כי הם פירשו וימלא כבוד ה' וגו' וכאשר ימלא כבודי את כל הארץ כמו שפי' ראב"ע, ולפי פירוש זה א"צ לסרס המקרא. אבל לפי מה שכתוב בספרים שלפנינו אם יראו ה"ז מקרא מסורס חי אני כי כל האנשים וכו', כי הם מפרשים וימלא כבוד ה' וגו' שהוא ל' עתיד, כמו שפי' ראב"ע בלשון שני, לכן צריכין לסרס המקרא ולפרש וכבודי ימלא כל הארץ שלא יתחלל שמי במגפה הזאת שהוא לשון עתיד. ולפי פי' זה צריך למחוק למעלה וכבודי ימלא כל הארץ וכן צריך לגרוס כשם שאני חי כך אקיים להם וכו' ודו"ק ותמצא. והרא"ם כתב והרי זה מקרא מסורס שימלא כבוד ה' צריך להיות אחר סיום כל הפסוקים האלה שהם דבקים עם השבועה, ואח"כ אמר ולמה אני מאריך להם, כדי שימלא כבוד ולא יתחלל שמי באומות לחשוב עלי מבלתי יכולת עכ"ל. והוא הוא שפי' לפי הספרים שלפנינו:17שנים בים. וז"ל הגמרא בפרק יש בערכין, תניא עשר נסיונות נסו אבותינו להקב"ה. שנים בים. שנים במן שנים בשליו. שנים במים. אחד בעגל ואחד במדבר פארן. פי' שנים בים, אחת בירידה דכתיב המבלי אין קברים במצרים, ואחת בעלייה דכתיב וימרו על ים בסוף, מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כן המצריים עולים מצד אחר וכו'. שנים במים, במרה דכתיב ויבאו מרתה וגו' וילנו העם על משה. ברפידים דכתיב ויחנו ברפידים ולא היה מים לעדה לשתות וירב העם עם משה. שנים במן דכתיב אל תצאו ויצאו ואל תותירו ויותירו. שנים בשליו, ראשון בשבתינו על סיר הבשר. שני, והאספסף אשר בקרבו. בעגל כדכתיב. במדבר פארן פירש"י היינו מרגלים:18לא יראו. ג"א דודאי לא יראו כי אין ספק לפני הקב"ה:19ב' רוחות אחת בפה ואחת בלב. משום דקשה וכי לכלב לבד היה רוח אחרת והא אף ליהושע היה רוח אחרת משל מרגלים, ועל זה פירש שתי רוחות וכו':20כאשר עם לבבי. לכך צריך רש"י להביא מנביאים שלא תקשי מנ"ל שהיה אחד בפה ואחד בלב דלמא רוח אחרת היה לו בפה ובלב, ולא שהיה אומר אני עמכם בעצה. לכך פירש"י וזהו שנאמר בספר יהושע ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי ולא כאשר עם פי:21וימלא את לבו אחרי. שחסר מלות את לבו דאל"כ מאי וימלא אחרי סתם דקאמר, והלא בפיו היה עם מרגלים ולא בלב:22חברון תנתן לו. פי' והביאותיו שנא' בקרא הוא כמו ונתתיו, ופי' אל הארץ אל חברון, ופי' אשר בא שמה בבאו לרגל את הארץ, לא שיביאנו לארץ לאפוקי שלא ימות במדבר כמובן מן הקרא:23יהרגו אתכם. הודיענו טעם סמיכות מחר פנו עם והעמלקי הקודם לו, והוסיף לומר לאחוריכם שבזולת זה היה נראה ששני דרכים היו לכנס לארץ, אחד דרך העמק ואחרת במדבר דרך ים סוף, ואין הדבר כן שהרי דרך מדבר ים סוף הוא לאחוריהם וכבר הלכו אותו ובאו אל היישוב. ופירוש לאחוריכם שהשם ית' אינו חפץ להביאם אל הארץ שהשם יתברך חפץ שבמדבר יתמו:24אלו המרגלים. אבל לא כל ישראל, שהרי מלינים עלי את תלונות בני ישראל כתיב דמשמע הגורמים לישראל שילינו:25שהיא עשרה. שהרי המרגלים היו שנים עשר, הוציא מהם יהושע וכלב שלא היו בעצה עמהם נשארו עשרה וקראם עדה:26את ישראל עלי. הוסיף מלת ישראל בין מלינים ועלי כדי שלא תפרש מלת מלינים על המרגלים, וזה אין אמת דהמרגלים הוציאו דבה על א"י, וישראל היו המלינים:27כביכול איני חי. כאלו אמר אם לא אעשה לכם כאשר דברתם, שיפלו פגרים וגומר איני חי. ולא נכתב איני חי שכבוד אלקים הסתר, וסמך על המבין ממה שאמר בראשונה חי אני. דאל"כ חי אני נאם ה' כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם מיבעי ליה:28להכניסם לארץ. פי' דבר על הבנים בסיפור זה להכניסם לארץ, ואלו ימותו, צ"ל אתם להבדילם זה מזה:29פחות מבן ס' שנה. שהרי לא נגזרה גזירה אלא על אותן שהיו בני כ', ועמדו במדבר מ' שנה, נמצא שהיו ששים שנה, שאם נקנסה עליהם מיתה בני כרת לא היו:30ושנה ראשונה היתה בכלל. כלומר ושנה ראשונה מן המניין היתה בכלל וכו':31מקצת שנה ככולה. כלומר מקצת אנשים שנמנו לאחר מעשה העגל שלאחר המניין הראשון נעשו בני כ'. אבל אם בתחילה היו בני י"ט שנה ובשילוח מרגלים היו בני כ' שנה, אותם היו בבאי הארץ וזה שאמר וכשנכנסו לשנת ס' מתו אותן של שנת כ'. בשם מהרי"ץ:32שהניאותם את לבבכם. ר"ל קרא הסרת לבבם מהשם הסרת השם מהם, מפני שכיון שהוסר לבבם מהשם הוסר השם מהם:33מה ת"ל חיו. ר"ל והא כתיב קרא אחרינא ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה ויהושע וגו':34זו שאתם עושין. ומלת והיא שבה אל הפעולה, ופעולה לשון נקבה, כאלו אמר זאת הפעולה אשר אתם עושים לא תצליח:35על אשר שבתם. שפי' על כן הוא כמו הואיל, שפירושו על אשר, ומפני שאין טעם לומר הואיל ושבתם, לכן הוסיף על מלת כי על כן פועל, שתפול עליה הסיבה הואיל ועשיתם כך כלומר ששבתם מאחרי הש"י:36ע"ש המאורע. פירוש בדרך נבואה, או משה רבע"ה כתבו ככה כשכתב התורה בסוף מ' שנה, שאז נקרא כבר שם המקום ההוא חרמה:
